פוסטים וכתבות

הסיפור שלי עם יובל אברמוביץ' ו"הרשימה"

יובל אברמוביץ’ תמיד היה שם – באיזה מגזין שקראתי או תוכנית טלוויזיה שבה צפיתי. ידו בכל כך הרבה דברים, מעניין איך הוא עושה את זה? תהיתי. ואז הגיעה "הרשימה" - ספר עם עצות להגשמה עצמית ולמימוש חלומות המבוססות על הניסיון האישי שלו ועל הרעיון ש"חלומות צריך לצעוק ולא להשאיר במגירה". התקשרתי להוצאה להזמין מייד שניים במבצע, ושלחתי את כל חברותיי להזמין גם, וכך הכרתי את אילנית. "תגידי, ראית את יובל בהרצאה?", היא שאלה אחרי ששיגרה לי בדואר את העותקים שהזמנתי. "לא, אני רק עוקבת אחריו בפייסבוק ומאוד התחברתי. הספר שלו נראה לי מתאים ככלי באימון אישי". "באמת? לא הכרתם? אז את חייבת לדבר אותו!", היא קבעה; "אוסיף גם את זה ל'רשימה' שלי", אמרתי, וכמי שעומדת במילה שלה, גם עשיתי. גייסתי את הכותבת שבי כדי "להתחיל איתו" - מייל אחד לעורכת שלי ואחד ליחצ”ן שלו, איך הכל הרבה יותר קל בכובע המקצועי. ולא שהיה פשוט לקבוע. בסוף זה קרה, הראיון, ההרצאה, הסדנה ואפילו פגישת עבודה. בכולם היכרתי אדם מדהים, פשוט, צנוע ורגיש בלי אף טיפת פוזה, למרות שהוא עשה מספיק בחיים כדי שיגיע לו. לראיון שלי עם יובל אברמוביץ

אושר – לא מה שחשבתי: הסיפור שלי עם ענת קלו-לברון, עורכת הקואצ'לטר

מכירים מחשבה יוצרת מציאות? אז כזה. לפני כמה שנים, בהמלצת חברה לעבודה, קראתי את הספר "קשת בשחור-לבן", שמספר על התמודדותה של הכותבת עם מחלת הסרטן של בתה, והתרגשתי מאוד. חיפשתי את הסופרת בפייסבוק כדי שאוכל להתעדכן במעשיה, ולשמחתי גיליתי שהיא עורכת של המגזין למאמנים – הקואצ'לטר. כשענת הוציאה ספר שני "אושר – לא מה שחשבתי", שעוסק, כמובן – בצמיחה אישית, קראתי אותו בשקיקה, רשמתי במחברתי קטעים שדיברו אליי, ואמרתי לעצמי שמתישהו-מתישהו אכתוב לה בדיוק איפה הזדהיתי, איפה צחקתי, איפה בכיתי. כמנהגם של מתישהוים היום הזה מעולם לא הגיע.

באימון אדלריאני קוראים לזה "לצאת מאזור הנוחות שלך" ו"השומרים קפצו" ("ומה אם ממש לא יהיה אכפת לה מה דעתי על הספר שלה?"). והנה, צהריים אחד, כשהרעיון כבר היה ספון עמוק במגירת המתישהוים, היא-שלחה-לי-הודעה (!!). "קראתי את הכתבות שלך ב-ynet והייתי שמחה להתראיין". דקה אחר כך ניהלנו שיחה ארוכה בין ילד חולה (שלי) ובישולי צהריים (שלה), שבה כל אחת החמיאה לשנייה כמה היא מהממת (טוב, זה נשמע קצת יותר עמוק מזה. בעצם אולי לא, אבל למי אכפת). אמנם היא ביקשה להתראיין ולא ביקשה להתראיין אצלי – אבל מי סופר. רגע, בעצם, יותר מדי שנים רק ערכתי וכתבתי ולא ראיינתי, אני זוכרת איך מראיינים? (הנה עוד שומר שקופץ); ובכלל, מה עוד אפשר לשאול מישהי שחשפה באומץ רב ובגילוי לב נדיר את כל חייה על פני שני רומנים? (שומר מספר שלוש). לא משנה מה יגידו שלושת אלה וחבריהם, התוצאה היתה דייט ראשון (ולא אחרון) בסושייה ליד מכון אדלר, וכתבה בעמוד הראשי של ynet (פלוס צרחת אושר-זה-לא-מה-שחשבתי מענת).
לקריאת הראיון שלי עם ענת ב-ynet

הזדמנויות צריך לייצר

"אילו רק היו נותנים לי הזדמנות..."; "אף אחד לא נתן לי הזדמנות"...; מכירים את אלה שמחכים שההזדמנות תיפול עליהם משמיים, כמו הנסיכה שיושבת בארמון ומחכה לנסיך על הסוס הלבן? ההזדמנויות הן כמו פרחים שרק מחכים שנעצור להריח אותם, אך אנחנו תמיד עסוקים מדי וממהרים מדי. ההזדמנויות הן כל הזמן שם, רק מחכות שניקח אותן. לא ניקח? כתבה שלי בקואצ'לטר – מגזין המאמנים

אני רוצה להיות יותר...

קנאה. לא נעים להודות, אבל זה קיים. אני רוצה כמו... ואני רוצה להיות כמו... ולמה אני לא כמו... ולמה לה יש ולי אין.... כל פעם איכשהו מחדש זה מנקר, ואנחנו בטוחים שהדשא של השני באמת ירוק יותר. כמה מילים על קנאה, שכתבתי לגיליון החדש של הקואצ'לטר - מגזין המאמנים

תמיד אח שלו

אתם יודעים מה זו אופריה לבנה? גם אני לא ידעתי, עד שלא ראיינתי את השחקן עידן שקרוקה ("שכונה"), בקושי בן 18 וכבר יודע דבר או שניים על החיים; אופוריה לבנה, הסביר לי עידן, זה רגע קסום כזה שבו הכל מסתדר, "רגע קטן של כיף שפתאום אין בעיות". והוא יודע על מה הוא מדבר. כאח בכור לילד מתבגר עם אוטיזם, עידן מתפקד כהורה שלישי בבית. השיחה איתו הוכיחה לי שאפשר ללמוד ולקבל השראה מכל אדם, בכל גיל, גם אם בטלוויזיה הוא נראה שחקן שטותניק חמוד כזה, בחיים יש הרבה מעבר למה שרואים על המסך הקטן. לראיון שלי עם עידן

10 דברים שיגרמו לגברים להיות מאושרים

שאלתי את הגברים של חיי מה עושה אותם מאושרים. הילדים נהמו משהו מאחורי המסכים. בעלי אמר שתי מילים. אבא שלי אמר שלוש. הבנתי: גברים צריכים שיעזבו אותם בשקט. אבל רינה העורכת ב-ynet בריאות ביקשה יפה, אז כתבתי. # חוץ מהדברים הברורים מאליהם, מתברר שגברים מאושרים גם מהדברים הכי בסיסיים בחיים לקריאת הכתבה המלאה

דברים שלמדתי ממתאמנים שלי

"כשאני מצפה – אני מתאכזבת; כשאני לא מצפה – אני מאושרת!"; "הצלחה אינה כשארוויח כסף מהעיסוק שלי, אלא כשארגיש סיפוק ממנו"; "הכל תלוי בי – אני יכולה לחבל בהצלחה שלי או לעזור לעצמי להצליח"; "למדתי ליהנות מהרגעים בהווה, זה מוסיף מאוד לתחושת האושר שלי"... בשיחות אימון אישי מתבהרים לאדם דברים על עצמו, ופתאום הוא מבין קצת אחרת. אני כותבת את התובנות האלה מפי המתאמנים שלי ואוספת אותן, לומדת מהן גם בעצמי ושמחה לחלוק (בלי פרטים מזהים כמובן). להמשך קריאת התובנות בבלוג שלי בסלונה ובעמוד הפייסבוק שלי.

ביעור החמץ האישי שלי

מתישהו זה מגיע, היום/ השבוע הזה בשנה שאנחנו עושים עם עצמנו חשבון נפש. יש כאלה שזה קורה להם בתדירות גבוהה של פעם ביום או פעם בשבוע, ויש שלקראת ראש השנה, פסח או יום ההולדת מחליטים שתכונה מסוימת שלהם כבר לא משרתת אותם יותר, והגיע הזה להיפטר מ.... הקנאה/ הכעסים/ הדאגות/ רגשות האשם/ הפרפקציוניזם – ואתם יכולים להקיף את שלכם. אז מי יכול להמליץ על איך בדיוק עושים סדר בחיים? אני! להמשך קריאת הפוסט בבלוג שלי בסלונה

אני רוצה גם וגם וגם!

כשהיינו קטנים לימדו אותנו שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל עכשיו אנחנו רוצות גם לאכול אותה, גם להשאיר אותה שלמה, גם לאפות אותה, גם לצפות אותה בבצק סוכר, וגם לעשות לה עיצוב כזה שכל השכונה תדבר עליו, הרבה יותר יפה ממה שעשתה אמא של בת-אל מגן אפרוחים. מוכר? איך זה נראה הרבה יותר קל אצל אחרות, נכון? אז איך עושים את זה, איך שומרים על האיזון בחיים? להמשך קריאת הפוסט בבלוג שלי בסלונה

דוגמניות בע"מ (ואני)

איך ישבתי ערב שלם בשולחן הדוגמניות, ולא רציתי לברוח. מסע של דימוי גוף להמשך קריאה